מכונת תפירה. כביכול מכשיר חשמל שימושי וותיק שכולנו מכירים וחלקנו משתמשים בו ברמת התחביב ואחרים ברמת המקצוע והשימוש היומיומי מסחרי. אבל, האם חשבתם מעט לעומק על מכונת התפירה? הכוונה, על ההיסטוריה שלה, מאיפה הגיעה ובכלל כמה “התגלגלה” עד שהגיעה לתצורה ולאופן השימוש שאנו עושים בה כיום? מוזמנים לפתוח את מגירת הידע ולהכיר את מכונת התפירה שלכם.

ההיסטוריה של מכונת התפירה מתחילה עוד במאה ה-18 כאשר הומצאו מספר מכונות ניסיוניות לתפירה.  עם זאת מכונות אלה לא היו יעילות במיוחד ולא זכו להצלחה רבה.

בשנת 1830, המציא חייט צרפתי בשם ברתלמי תימונייה מכונת תפירה שנחשבה למכונת התפירה השימושית הראשונה.  המכונה שלו עבדה באמצעות מחט בעלת חור בקצה,  דרכה הושחל החוט. המחט חדרה לתוך הבד ויצאה ממנו בצד השני כשהיא מושכת איתה את החוט וכך נוצרה לולאה, וו מיוחד תפס את הלולאה וקשר אותה עם חוט נוסף וכך נוצר תפר.

מכונת התפירה של תימונייה לא זכתה להצלחה מסחרית, מכיוון שהיא הייתה יקרה ומסורבלת ואז 15 שנים לאחר מכן, ב- 1846המציא אליאס האו האמריקאי (נחשב לאבי מכונת התפירה המודרנית.) מכונת תפירה משופרת, שהייתה פשוטה וקלה יותר לשימוש וגם זכתה להצלחה רבה.

בשנים שלאחר מכן, עברו מכונות התפירה שיפורים רבים. בשנת 1851, פותח מנגנון הזנת השיניים שאפשר הזנה אחידה של הבד תוך כדי תפירה. בשנת 1873, הומצאה דוושת הרגל שאפשרה שליטה נוחה יותר במהירות התפירה. במהלך המאה ה-20, עברו מכונות התפירה שיפורים נוספים, הן מבחינת המכניקה והן מבחינת הטכנולוגיה. כיום, קיימות מכונות תפירה ממוחשבות המסוגלות לבצע מגוון רחב של תפרים ודוגמאות.

היום, מכונות תפירה הן כלי רב-תכליתי המשמש הן לחובבי יצירה והן למקצוענים. הן יכולות לשמש לתפירת בגדים, וילונות, שמיכות, כריות ועוד. הן יכולות לשמש גם לתיקון בגדים קרועים או שחוקים.